בחסות
Primary Advertiser
דפנה רז בשיתוף נשיונל ג'יאוגרפיק24/12/2019

מסתורית ומכושפת: מסע בבלארוס

כשיוצאים ממינסק המתפתחת אל המרחבים העצומים מגלים ארץ שכולה כבוד למסורת ולטבע. יערות, טירות ורוחות אופפים את בלארוס, שביקור בה הוא הרפתקה תיירותית מסוג אחר לגמרי

כרכרה נראית מבעד לערפילי הבוקר (צילום: אדי גרלד)

בלארוס. החורף בעיצומו. הקור נושך, גשם מעורב בשלג עוקץ את הפנים. הערפילים מרככים את נופי השדות המחכים לזריעת האביב ואת היערות החשופים מעלים, אך החום בבתים הכפריים מרגיע ומנחם. החום הזה אינו מופץ רק על ידי האח הבוערת או תנור העץ המדיף ריח מעושן. הוא מוקרן גם מהמארחים, יזמי תיירות כפרית הפותחים שולחן נדיב ולב רחב בפני אורחיהם.

המרכז של עיר הבירה מינסק מפגין ניגודים מסקרנים: בין השדרות הסובייטיות הרחבות נמצאים רבעים עתיקים של בתים ישנים ומול מבני ציבור גדולים ואפורים מנצנצים שלטי ניאון של בתי קזינו. ביציאה ממנה הנופים נפתחים במהרה. השיכונים הגדולים שבפאתיה מפנים את מקומם לכפרים ומרחבים מושלגים. בלארוס משתרעת על פני יותר מ-200,000 קילומטרים רבועים. 40 אחוזים מהם מכוסים יערות, זורמים בהם 20,000 נהרות ונחלים, ומנקדים אותם 10,000 אגמים. בשטחים האלה חיים כתשעה מיליוני תושבים, מספר המותיר מרחבים כפריים עצומים.

עוד בוואלה! NEWS

מהרי האנדים ועד לחופי הקריביים: הטיול הבא והמדהים שלכם

לכתבה המלאה

להרים כוסית לחיי הכפר

לאחר כחצי שעה נסיעה בכביש המוביל לכיוון גבול ליטא שלט שעליו נכתב Koni Pony מפנה אותנו למתחם של מבני עץ. אלכס סטוליארסקי מקבל את פנינו בחיוך רחב ונינוחות השמורה למי שיכול להרשות לעצמו לעסוק רק במה שהוא אוהב. ואלכס אוהב סוסים. לפני חמש שנים הוא קנה חווה ואכלס אותה בסוסים וסוסי פוני, ובהמשך נוספו עליהם איילים, אווזים, ברווזים, ארנבת אחת ואפילו חזירים וייטנאמיים, המטיילים בחופשיות ברחבי המתחם.

אלכס מוביל אותנו לשולחן עמוס כל טוב - לביבות תפוחי אדמה, קערות שמנת חמוצה, נקניקים, גבינות, סלטים ופירות. כאן למדנו לראשונה את המושג "פרימוס", שמשמעו רצון להעתיר מזון ומשקה על אורחים וקרובים. לכוסות הגדולות נמזג קומפוט פירות. לכוסות הקטנות נמזג סמוגון - משקה השורף את הגרון, מחמם את הקרביים ומשמח את הלב, בייחוד כאשר מברכים ומשיקים כוסות פעם אחר פעם. הוא הוכן במקום ביער המרוחק כ-20 קילומטרים מהחווה. "הם עושים סמוגון נקי - ללא כימיקלים או סוכר", מסביר אלכס.

את הסיור הזה ארגנה עבורנו ד"ר ולריה קליצונובה, אשה נמרצת ורבת פעלים, אשר עומדת בראש עמותה לתיירות כפרית בבלארוס. "היא האמא של האגרו-תיירות. זו לא מחמאה אלא עובדה," אומר אלכס. אנחנו נוקשים בכוסות שלנו לכבודה. ולריה ובעלה המנוח ייסדו את Dudutky - מוזיאון פתוח בכפר פטיץ' (Ptich), הסמוך למינסק. "האתגר שלנו היה להפוך את התיירות הכפרית לנושא מעניין," היא אומרת.

אנדרטת זיכרון בלארוס (צילום: אדי גרלד)

קוני פוני היא אחת החוות המאוגדות במקבץ אזורי של מיזמי תיירות כפרית. בחווה שכנה, Khutar Dudara, מגשימים אהבה אחרת - למוזיקה. על אף הקור יוצאים לקראתנו, כשהם לבושים בבגדי פשתן מסורתיים, אלס לוס, אתנו-מוזיקולוג ואתנוגרף, ובת זוגו אלסיה סיבוחינה, העוסקת גם היא במוזיקה ומנהלת תיאטרון נוער. אנחנו נכנסים אל בית שגילו כמאה שנים, שאלס שיפץ במו ידיו. בחדר הראשי שלו עומד פסנתר ישן ועל הקירות תלויים כלי מיתר, נקישה ונשיפה, שאותם אוסף אלס זה 40 שנים. "אני מאושר לחיות באדמה הזו ולנגן את ההיסטוריה," הוא אומר ומפליג בהסברים על תולדות המוזיקה הבלארוסית בעודו מדגים אותה על כלי הנגינה הרבים.

דבש הוא המוטיב הבלתי מעורער של "עולם הדבורים", החווה של אלה פרולוב ובעלה וסילי. לבושה סינר מפוספס כמו דבורה אלה מזמזמת סביבנו בעת שאנחנו מסיבים לשולחן עמוס לעייפה וטועמים את הדבש הצהבהב הסמיך, שנוצר בתהליך טבעי לגמרי. משפחתו של וסילי עסקה בדבוראות מאות שנים, כמו רבים מהכפריים שרדו דבש מהעצים בטרם בנו כוורות. בני הזוג הם מורים במקצועם והם מדריכים מבקרים וקבוצות הבאים ללמוד על תהליך עשיית הדבש. "ייצור דבש הוא עבודה קשה," אומרת אלה בחיוך. "קל הרבה יותר לספר על זה."

עם שקיעת השמש השתררה חשכה מוחלטת; אפילו השלג הלבן אינו נראה מבעד לחלון הרכב בעת שאנו נוסעים לחוות Ganka. נדמה כאילו אין איש בסביבה עד שלפתע אנחנו מגיעים לחצר שבה עומד איש סמוק פנים המקבל את פנינו בנגינה באקורדיון. בעוד אנו רועדים מקור אנטולי גנייץ, הבעלים של החווה מרים לכבודנו כוסית. אנטולי הוא שחקן ומוזיקאי שמעולם לא תיאר לעצמו שהוא ומשפחתו יעסקו באירוח אך כיום הוא אחד מיוזמי שיתוף הפעולה האזורי, המקיף 52 חוות. "כל חברינו אמרו שהשתגענו לעזוב את העיר ולבוא הנה ועכשיו הם - אמנים, מוזיקאים ושחקנים - כולם באים לבקר ואף מופיעים בפני האורחים", מספר אנטולי לפני שהוא מתיישב ליד הפסנתר להשמיע לנו שיר פרידה.

רוחות רפאים ביערות ובטירות

אנדרה רודיצ'נקו פוגש אותנו כשהוא לבוש במדי הסוואה של פקח יערות. אנחנו מצטופפים בג'יפ לאדה הקטן שלו בעת שהוא מוביל אותנו בדרכים של יער נליבוקי (Naliboki). הוא מתמרן במיומנות על פני השלג החלקלק, עובר במים המגיעים עד גובה הגלגלים ומזגזג בבוץ שנראה שאין סיכוי שלא ניתקע בו. המטרה שלנו: לצפות בביזון אירופי. אחרוני הביזונים שרדו ביערות בלארוס ומזרח פולין בזכות מלכי פולין שאסרו לצוד אותם, אך הם נכחדו לגמרי מהטבע בזמן מלחמת העולם הראשונה. הפרטים הבודדים שנותרו נאספו לגני חיות ולימים שימשו גרעיני רבייה שצאצאיהם הושבו לטבע בהצלחה.

אנדרה מאשר כי פגש ביזונים פעמים רבות, אך על אף גודלם, כמעט שני מטרים גובהם ואף יותר מכך אורכם, הם נעלמים מעינינו כרוחות רפאים. אנו חולפים על פני עצים נשירים חשופים ועל פני אלה ירוקי העד שהשלג מכביד על ענפיהם. גזעיהם צפים בערפילים כאילו הם חסרי שורשים. היופי החורפי הזה כה מהפנט עד שלרגע נשכח ממני החיפוש אחר הביזון החמקמק ובמקום זאת צצות בדמיוני דמויותיהם של הפרטיזנים האמיצים, שמצאו מסתור ביער הזה.

שומר ביער נליבוקי עומד בתחנה להאכלת ביזונים (צילום: אדי גרלד)

ביערות המקיפים את מינסק נמצא כפר נוסף, אך בתיו אינם אלא גדמים שרופים הנטועים באדמה הקפואה, תזכורת דוממת לכך שהם נשרפו על יושביהם לאחר שפרטיזנים התקיפו סמוך לכפר סיור של הצבא הגרמני. הדממה השוררת במקום שבו שכן הכפר חאטין (Khatyn), מופרת בכל 30 שניות על ידי דנדון פעמונים, שהם חלק מאנדרטה יוצאת דופן להנצחת זוועות המלחמה. גלינה לוין, בתו של ליאוניד לוין, אחד מאדריכלי האנדרטה וממשיכת דרכו, מלווה אותנו ומספרת על היצירה של אביה בהתרגשות שלא התעמעמה עם הזמן. קשה לי לתאר מראה מצמרר יותר מהריק המושלג, אך גלינה מרימה את מבטה אל היער ומתארת בפניי כיצד האתר מותיר רושם שונה בכל עונה ועונה.

מסופר כי רוחות רפאים שוכנות גם בטירת מיר (Mir). בבית הקפה, שנפתח לאחרונה בכיכר המרכזית של העיירה, מקווים שמקצת התיירים הרבים שמגיעים לבקר בטירה המפורסמת יקדישו גם לו מעט תשומת לב. מבני הציבור הסמוכים לכיכר נראים כאילו שופצו ונצבעו לא מזמן. אחד מאלה הוא בית הדואר. הוא שוכן במבנה שבו למדו בעבר תלמידי ישיבת מיר, אשר פעלה בעיר יותר ממאה שנים, עד 1939, אז, למרבה המזל, הצליחו רבים מתלמידיה לברוח לליטא, ובהמשך עשו את דרכם לשנגחאי שבסין. אולם גורלם של מרבית תושביה היהודים של מיר לא שפר עליהם: הם כונסו בגטו ובמרתפי הטירה והוצאו להורג.

הטירה, שנבנתה במאה ה-15 על ידי הדוכס רדזיוויל מליטא, והוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסקו, אינה מרשימה במושגים של ארמונות אירופיים, אולם המבנה, ששופץ והורחב במאה ה-19, הוא פנינה היסטורית שמורה היטב. בקומותיה העליונות מוצגת תערוכה המתעדת את קורות הגטו היהודי בעיירה.

הדואליות הזו ניכרת גם בנסוויז' (Nesvizh), עיירה בעלת טירה מפוארת הכלולה גם היא ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסקו. רוח הרפאים של הטירה מוכרת בכינוי "הגבירה השחורה", ויש מספרים כי הפחידה אפילו את החיילים הגרמנים שקבעו בה את מפקדתם. זו כנראה רק אגדה, אך הגטו של נסוויז' היה הראשון שתושביו התקוממו נגד הנאצים.

בשתי הטירות שוכנים בתי מלון אך כדי לחוות לינה כפרית אנחנו נוסעים לחוות Veres. כאשר הודיע מיכאיל מאקיי לאשתו הצעירה אירינה שהוא רכש כמה עשרות דונמים של אדמות ביצה וכי הוא מתכוון לעזוב את הקולחוז ולצאת לדרך עצמאית, היא בכתה כל הלילה. מאז אירינה היא שותפה מלאה שלו להצלחה. בני הזוג הקימו עסק משגשג הכולל בית הארחה, סדנה מכנית, מפעל קטן לייצור כרכרות דקורטיביות וגם מסעדה השוכנת על אם הדרך. בבוקר, אדמות החווה והאגם הקפוא שבתחומה מכוסים בערפילים שמתוכם מבצבצים כבפנטזיה כרכרות מעוטרות, פסלים ועדר כבשים צמריריים.

דמויות סוסים בחצר חוות האירוח Koni Pony (צילום: אדי גרלד)

מסורת, זיכרון וחיזיון

הערפל התפוגג כשעשינו את דרכנו אל מוטול (Motol), הכפר שבו נולד הנשיא חיים ויצמן. לפני המלחמה מוטול הייתה מיושבת ברובה ביהודים, ולמרות חסרונם המהדהד בה הם מוזכרים לעתים קרובות, ואף מייחסים להם את השגשוג של היישוב המטופח. על מדרגות מוזיאון התרבות המקומי מקבלת את פנינו בשירה חבורת זמר מקומית, המלווה אותנו בביקור במוזיאון המתעד ומשמר את המסורות הכפריות של מוטול והסביבה.

הנסיעה ממוטול לברסט (Brest) עוברת במישורי ביצות שיובשו. מוקד העניין ההיסטורי בעיר, השוכנת על גבול פולין, הוא המבצר האדיר שלה, שנבנה על ידי הצאר ניקולאי. לאחר שכבש את העיר הוא פינה את בתיה ובמקומם בנה ביצורים שרוחבם הגיע עד 40 קילומטרים. רק חלק מהשטח המקורי של המבצר פתוח למבקרים. על מרכז המתחם הענקי חולשת אנדרטה סובייטית גדולה וחמורת סבר, שהוקמה לזכר הנופלים בקרב ההרואי שהתחולל כאן ובערי ברית המועצות, שתושביהן הפגינו אומץ יוצא דופן במלחמתם נגד הגרמנים.

ברחובות השלווים של העיר, שנחרבה ברובה בזמן המלחמה, השתמרו כמה בתים אירופיים אלגנטיים. לפני בית הקולנוע במדרחוב של רחוב סובייטצקיה (Sovietzkaya) אני פוגשת שני גברים המציגים את עצמם כבני הקהילה היהודית, וטרנים של המלחמה. מרכז העיר של היום היה בעבר הרובע היהודי, ובית הקולנוע שנבנה במקום שבו עמד בית כנסת משמר את זכרו. חלק מבתי הרובע היהודי עדיין עומדים על תילם וזמן לא רב לפני הביקור שלנו נחשף קבר אחים של מאות מתושביו שנורו בחצרות בתיהם.

נגינה בכלים מסורתיים בחוות Khutar Dudara (צילום: אדי גרלד)

בדרך חזרה למינסק אנחנו עוצרים לאחר כשעה וחצי באזור כפרי משגשג, שבו חקלאים, אומנים, מוזיקאים ובעלי מלאכה חברו יחד כדי לשמר את התרבות והמורשת שלהם ולהציגן בפני מבקרים. בבית בן מאה שנים בחווה הקרויה On Zarechnaya Streetעל שם סרט איקוני, אנחנו פוגשים מגלף בעץ, מעצבת בגדים המשלבים רקמות בלארוסיות ואת בעלת המקום אולה פוליקרפוק, שמארחת בביתה סדנאות בישול של אוכל מסורתי, שאותו אנו זוכים לטעום.

אך אני עדיין כמהה לחזות בביזון ולשם כך אנחנו נוסעים אל יער ביאלובייסקה (Białowieża), יער העצים העתיקים היחיד שנותר באירופה והוא כיום פארק חוצה גבולות אשר מוגן על ידי בלארוס ופולין, עם הסדרי מעבר מיוחדים בין שתי המדינות. אנחנו נאלצים להסתפק בצפייה במשפחת ביזונים המוחזקת בשביה בתחום הפארק, מכיוון שאין אפשרות להשיב לטבע את הזוג המשמש גרעין רבייה ואת צאצאיו. "וסילי בוא הנה," אומרת המדריכה סווטלנה, והזכר הגדול, שיכול לרוץ 40 קילומטרים לשעה, מתקרב לגדר בצעדים מדודים, ביישניים כמעט. אליו מצטרפים אט-אט זוגתו וכמה מצאצאיהם, המתגלים במלוא גודלם ועוצמתם. עיניהם הגדולות צופות בנו במבט עתיק.

אף שכבר מאוחר, וקר, איננו מוותרים על ביקור בכפר מרוחק בפאתי היער. אך עם הגיענו אל סטולי (Stoily) אנחנו מוצאים כפר ריק מאדם. התושבת הקבועה היחידה שלו היא לריסה ביצ'קו. היא ובעלה אלכסנדר גרים ועובדים בברסט אך הם קנו את החווה, שיפצו את בית המגורים הקטן שלו והוסיפו לו ביתן זכוכית נאה. כאן הם מעלים מופעי תרבות המתעדים את גסיסתו של הכפר ושל המסורות שלו, ובאותו הזמן מקימים אותם לתחייה. מבעד לקירות הביתן נשקף בית הארחה ההולך ונבנה. הירח מלא ואני יכולה לראות את שער העץ הקטן המוביל מבית החווה אל היער ובדמיוני עולות דמויותיהם של הביזונים המשוטטים בו בחופשיות.

• הכתבה הוכנה בסיוע:
Belarus National Tourism Agency
Belarusian Association of Agro and Ecotourism "Country Escape"
DoubleTree by Hilton Hotel Minsk

  • בלארוס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully